פסק-דין בתיק ע"פ 39586-05-11

המערער שבפנינו הורשע על פי הודאתו בסדרת עבירות התפרצות שיוחסו לו במספר כתבי אישום, וזאת ביחס למעשים שנעשו במהלך השנים 2000 עד 2005.

הכרעת הדין ניתנה ביום 5.5.11, ובאותו היום, גזר בית משפט השלום את עונשו של המערער ל- 21 חודשי מאסר בפועל והפעיל במצטבר עונש מאסר על תנאי של 9 חודשים, כך שעונשו המצטבר של המערער הינו 30 חודשי מאסר בפועל.

בנוסף, הוטלו עליו מאסרים על תנאי והוראה לחתום על התחייבות.

בפנינו ערעור על גזר הדין.

הנימוק המרכזי שהועלה מלכתחילה בהודעת הערעור, היה כי טעה בית המשפט קמא משלא הפנה את עניינו של המערער לתסקיר שירות מבחן לבחינת טענתו כי במהלך השנים שמ- 2006 ואילך, הוא עבר כברת דרך שיקומית עצומה שהתבטאה בגמילתו המלאה מהסמים, התמכרות שהיא עמדה ביסוד העבירות שעבר (לפני 2005) והעבירות שברישומו הפלילי, הקודמות לעבירות נשוא תיק זה.

בדיון הראשון בערעור הסכימה המדינה כי אכן מן הדין היה שבית המשפט יפנה עניינו של המערער לשירות המבחן על מנת לבחון את טענת הגמילה מסמים והטיפול השיקומי כבסיס לטענה שביקש לטעון להארכת תקופת התנאי שהיתה תלויה נגדו.

לאור זאת, הורינו לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו של המערער, וזה אכן הובא בפנינו בישיבת היום.

מהתסקיר עולה כי אכן עשה המערער כברת דרך משמעותית ביותר מאז נעברו העבירות, נשוא הרשעתו דנן, ולמעשה הוא מצליח מזה מספר ניכר של שנים להיות נקי מסמים.

אכן, קצינת המבחן  עומדת לצד זה על דקויות כאלה ואחרות, לעניין תובנותיו והפנמותיו של המערער, אולם, העובדה שהוא כנראה הצליח לגייס כוחות נפש בגוף ולהיגמל במשך שנים ארוכות מהתמכרות לסם, אינה שנויה למעשה במחלוקת.

כמו כן, העבירות בהן הורשע המערער, נעברו כאמור במהלך השנים 2000 עד 2005, שנים רבות לפני הכרעת הדין וגזר הדין.

אמנם, הסיבה למרבית השיהוי וההתמשכות בהליך בבית משפט השלום, נבעה מכך שהמערער לא התייצב פעם אחר פעם לדיונים שנקבעו לו ובית המשפט קמא קבע בצדק, כי הסיבה לעיכוב הרב בסיום ההליכים, רובצת לפתחו של המערער.

ההסבר שנתן המערער לאי התייצבותו במועדי הדיון, היה בכך שמשך כל אותם שנים, הוא ניסה לגייס כוחות להתמודד עם התמכרותו וככל שחלף הזמן, גבר בו הפחד כי המשך ההליך המשפטי בעניינו ישים לאל את הליך הגמילה.

הסבר שכזה אינו לגיטימי ואינו מקובל.

על אף זאת, ובסופו של יום, ומשבאים אנו לבחון את עניינו של המערער שבפנינו, מוצאים אנו כי בפנינו, כנראה,  חיזיון לא שכיח בעולמם של עברייני רכוש, המונעים במעשיהם מההתמכרות לסמים, אשר הצליחו לאזור כוח ולהיגמל מהסמים תקופה ארוכה.

שיקול חשוב נוסף בעניינו של המערער דנן, ובעובדה שבבד בבד עם הליך הגמילה שבו הצליח להיגמל מהסמים, נוצר מחדש קשר ההולך ומתהדק בינו לבין בתו המשרתת בצבא באופן שהמערער הצליח בעזרת בתו, להקים מחדש מסגרת משפחתית, ולו גם חלקית.

בשוקלנו את שני השיקולים המרכזיים הנ"ל, ולאחר שעיינו, עיין היטב, בתסקיר שירות המבחן, הגענו למסקנה כי מן הראוי שבית המשפט ישדר לעבר המערער דנן, מסר שיהיה בו כדי לעודדו בהמשך התהליכים החיוביים שסיגל, ובראש ובראשונה, בהמשך גמילתו מהסם.

תמיכה נוספת לעמדה זו מצאנו בעובדה כי מאז 2005 ועד 2000, לא נרשמו לחובתו של המערער עבירות נוספות כלשהן, וגם בכך אינדיקציה כי כנראה הוא הצליח במאמציו להיגמל.

לאור כל זאת, החלטנו להתערב במידת עונשו של המערער ולקבל את הערעור בהיקף הדברים דלהלן:

א.         תחת עונש המאסר בפועל של 21 חודשים שהוטלו עליו בבית משפט השלום, אנו קובעים עונש מאסר בפועל של 12 חודשים.